<h1>מרדכי סימן תרפ"ו</h1>
<h2>דף כח.</h2>
אין משגיחין בכף מאזנים ירושלמי (פ"ג ה"ו), מפיס אדם עצמו בליטרא לידע מה הגיע לו. פי', אע"פ שאמרו אין משגיחין בכף מאזנים, לא אמרו אלא לטבח, אבל בעל הבית, אם יחפוץ לידע מה הגיע לחלקו שרי לשקול שכן דרך בעל הבית להיות מונה.
לא קשיא כאן במכשירין שאי אפשר כו' הקשה ראבי"ה, א"כ אוכל גופיה שאפשר לעשותו מעי"ט, כגון, טחינה והרקדה לישתרי, דהא מאי דאסר במכשירין שרא בהוא לבדו יעשה לכם ולא במכשירין. ותירץ, דכל אי אפשר מיתלי בהוא, הן אוכלין המפיגין טעמם, הן מכשירין שאי אפשר לעשותם מעיו"ט, וסתם מכשירין אפשר הלכך מימעטי מהוא, וה"ה אוכל שאפשר.
<h2>דף כח:</h2>
מידי דהוה אקוץ ברשות הרבים וא"ת דהכא מוכח דלרבינא אית ליה מוקצה מחמת מיאוס ואסור, אם לא מטעם דהוי כקוץ ברשות הרבים, והלא בסוף שבת [קנז ע"א] פסיק כר' שמעון אפילו במוקצה מחמת מיאוס. דהתם פליגי רב אחא ורבינא, ואמרי' [פסחים ע"ד ע"ב], בכל התורה רבינא לקולא ורב אחא לחומרא, א"כ מתיר הוא במוקצה מחמת מיאוס אפילו בלא טעם דקוץ. וי"ל, דהכא רבינא אליבא דרב, ורב כר' יהודה סבירא ליה, ולכך קאמר רבינא טעמא דקוץ. עוד קשיא, דהכא אסר שמואל במוקצה מחמת מיאוס, ובסוף שבת [קנ"ו ע"ב], פסק שמואל כר' שמעון בכרכי דזוזי שהם מוקצה מחמת מיאוס. ושמא במיאוס ביותר אפילו ר' שמעון מודה, כמו שרגא דנפטא דאסר רב יהודה בסוף כירה [שבת מ"ו ע"א], ואפילו לר' שמעון וכן הכא. א"נ הכא לא השיב ליה כל כך כלי גמור ודמי כקוץ בעלמא.
<h2>דף כט.</h2>
אמר רבא, ובלבד שלא יזכיר לו שם המדה, אבל כלי המיוחד למדה ימלאנו, ואתא ר' יהודה למימר וכו' והלכתא כרבנן. ואפילו לר' יהודה אם אינו ממלאו, או מוסיף עליו, שרי. ואין כאן גזל כיון שידוע לבעלים שהכל רגילין בכך בי"ט. ולכך נהגו למדוד במדה ולהטיל בה טבעת, דבר שאינו מוקצה. והא דגר' בירושלמי (פירקין ה"ח), ר' אלעזר אמר לזעירא בר חמא, מלא הדין מנא ולמחר אנן מכילין, מידת חסידות היתה. כך כתב ראבי"ה.
